פרנדזון

במטרופולין הסואן של אזור הידידות, אני משלימה עוד קדנציה כראש העיר.

יש לי נתינים נאמנים שמשלמים בהוראת קבע מיסים של מחמאות וחיזורים, ואני שומרת על תשתיות יציבות של תשומת לב.

אבל כשאני מחליטה לרדת לעם, אני מגלה בתים נטושים, סמטאות ריקות ורחובות ללא מוצא.

בתחנה המרכזית עומד בחור עם עיניים יפות וחיוך ביישן, לצידו מזוודה.

"לאן כולם הלכו?" אני שואלת אותו.

"לפרברים", הוא עונה לי לפני שעולה על האוטובוס. "את יודעת, יוקר המחייה".