פוסטים

דובי

המשאית עוצרת לפני הבית שלי. יש הפוגה בגשם, מזל. הוא יורד ממנה, חליפה של אדידס ואטיטיוד של הוגו בוס.

"אתם רוצים להוציא את הישן?" אני מציעה, אבל הוא צוחק בביטול.

"אל תדאגי, תסמכי עלינו. תני לגברים לעשות את העבודה". אני לוקחת צעד אחורה ולא מתווכחת.

להמשיך לקרוא דובי

אדומה

אמה הזהירה אותה שלא תדבר עם זרים בדרך. "יש זאבים ביער", היא אמרה לה כשהפקידה בידיה סל ושלחה אותה לבית סבתא. את הזאבים היא ידעה לזהות כבר מילדות: היו להם אוזניים גדולות, עיניים ענקיות ופה מלא שיניים חדות. שום תחפושת לא הצליחה לבלבל אותה; היא היתה צעירה, אבל ידעה להסתדר בעצמה אחרי שנים לבדה בשביל המוכר.

או כך לפחות חשבה.

להמשיך לקרוא אדומה