הקול בראש

אל תגיד מילה.

אתה כבר יודע מה הקול שלך עושה לי. איך ברגע אחד מעגלים מתחברים ואני מחווטת מחדש, כאילו מישהו הרים בי מתג והדליק את החושך.

אל תגיד לי "לא לזוז" כי אני אקפא, ארגיש איך השרירים שלי לא עומדים בעומס ואת הכאב הבלתי נסבל של המאמץ להישאר בתנוחה.

אל תגיד לי "שקט" כי אני אשתוק, ובתוכי אתהה מה קרה לאישה החזקה והדעתנית שלא סותמת את הפה אף פעם.

אל תגיד לי "תגמרי" כי המוח שלי לא מסוגל לציית לפקודה כל כך סותרת, מצד אחד להתרכז ומצד שני לאבד שליטה, מצד אחד להשתחרר ולהיות ברגע ומצד שני להיות מודעת לזה שאתה ממתין לי ומחכה לשמוע אותי גונחת ומייבבת.

אל תגיד לי "את רוצה" כי אתה כבר יודע שזה לא באמת משנה.

אל תגיד מילה ואז תשתוק ותשאיר אותי כמהה לעוד, לנשימות שלך בתוך האוזן שלי, לקול המחרמן שלך בתוך המוח שלי. אל תגיד מילה אם אין בינינו שום דבר חוץ ממילים, וגם לא יהיה.

אל

תגיד

מילה

אלא

אם

המילה

הזו

היא

"בואי".

סגורה

יש לי קופסא בבית שאני לא מצליחה לפתוח.

זו לא קופסא מטאפורית. זו קופסא אמיתית לחלוטין. אני לא מצליחה לפתוח אותה. וניסיתי, תאמין לי.

קופסא קטנטנה, מפלסטיק, שקניתי בסופרפארם ומילאתי בקרם פנים יקר מדי כשנסעתי לטיול עם המשפחה. אני סגרתי אותה, בעצמי, אז איך ייתכן שאני לא מצליחה לפתוח אותה?

אני לא רוצה שאף אחד יעזור לי לפתוח אותה. אני צריכה שמישהו יעזור לי, אבל לא רוצה שמישהו יעזור לי.

להמשיך לקרוא סגורה

סף כאב

בלילה עלתה לי פנטזיה חדשה.

למצוא את המאסטר הכי קשוח, הכי סאדיסט, קיצוני, מנוסה, וותיק, זה שצוחק על הבדסמ שלנו כי בבית יש לו פלוגרים משיער של נשלטות שאסף עם השנים, זה שהיה פה לפני המצאת האינטרנט והשתמש במברקים כדי לחפש שבורות בכלוב. להכניס אותו אליי הביתה, למיטה, כשאני לובשת רק תחתוני תחרה שחורים

להמשיך לקרוא סף כאב

נקמה

קצת לפני שאני מסיימת לעבוד הוא שואל אותי: "יש לך במקרה מדים של נציגת שירות לקוחות?"

"לא", אני עונה לו מיד. "אבל זו לא בעיה,  אני יכולה ללבוש מכנסיים שחורים וחולצה לבנה מכופתרת, ואת התג של מקום העבודה שלי".

הוא מתבאס. "זה לא מספיק אותנטי", הוא מתלונן. אז אני שולחת לו תמונה של התג. הוא מתרצה.

להמשיך לקרוא נקמה

סטנדרט

נזכרתי בפעם האחרונה שתחזקתי שולט ונשלט בו זמנית.
הצעצוע שלי פישל. היה אמור לענות לנו לטלפון בשעה שנקבעה ולא היה זמין. בהתחלה אני נענשתי במכות עד שיענה, אבל עם הזמן, בננה התעייף ופשוט נשכב עליי, מרתק אותי במשקל גופו בזמן ששנינו בוהים במסך המחייג.
"הזונה שלך גרועה", הוא הפטיר לבסוף בחוסר סבלנות.
"הזונה שלי יותר טובה מהזונה שלך", השבתי.
תכל'ס.