מחק היסטוריה

בהתכתבות לא שומעים אותי מתייפחת. על המסך אני מחזיקה פאסון.

"היו לנו חוויות מדהימות ואני מעריכה אותך מאוד", כותבת לך. "תודה על כל מה שנתת לי במסע הזה".

אתה לא נלחם. מה שכתבתי נשמע מפוכח, רציונלי. בהתכתבות אני מנוסחת לעילא. אני שונה עכשיו, אחרת ממי שהייתי כשהכרנו לפני שנה וחצי. החיים שלי שונים, הבדס"מ שלי שונה. אתה מצפה לאותה התמסרות כשאתה מרים את המתג, אבל אני כבר לא נדלקת בקלות. 

אני מכניסה מילים כמו "כרגע", "עכשיו", כדי לרכך את המכה. לא בשבילך, בשבילי. אתה מבטיח לי שהדלת לא נסגרת לעולם ושתמיד תהיה שם כשאצטרך אותך. אני מאמינה לך. אני סומכת עליך.

בצד השני של המקלדת הדמעות לא מפסיקות לזלוג. אני רוצה לשמח אותך בפעם האחרונה. מצלמת את השד הלבן והרך שלי, העור העדין שאתה כל כך אוהב, מסומן בסימן כחול מושלם מאתמול בלילה.

"אחרונה לפרידה", אני כותבת, משתנקת מבכי.

"זה כבר לא שלי", אתה עונה. לא פותח את התמונה. מוחק את היסטוריית הצ'ט. 

במסך הלבן אין סימן שהיית פה אי פעם.