טיפול שורש

היער היה הפנטזיה האולטימטיבית שלנו, אבל איכשהו היא הצליחה להתפספס לנו שוב ושוב. נפרדנו, חזרנו, כעסנו, נשברנו, תיקנו. ואז מזג האוויר היה גשום ואז היתה קורונה ועוד ועוד מכשולים.

כשאנחנו מתקרבים לדרך העפר אני פוקחת חצי עין ומביטה דרך החלון. אני טרמפיסטית במושב האחורי שלך, מנמנמת רוב הדרך ולא יודעת מה מחכה לי בעוד זמן קצר. אני רואה את העצים והלב שלי מתחיל לדפוק מהתרגשות. זה סוף סוף קורה. אנחנו באמת עושים את זה.

"איך אתה נוסע?" אני משחקת את החשדנית, ואתה מתרץ באיזה תירוץ. כשאנחנו מתקרבים לשולחנות הפיקניק, שם אתה אמור לקשור אותי ולבצע בי את זממך, אנחנו מגלים אורחים לא רצויים. זה לא בתוכנית. כמה סיבובים ואתה מוצא פינה מרוחקת ביער. אין שם שולחנות אבל יש אותי, כבולה ומבוהלת וחצי עירומה ונוטפת על המגבת הפרושה על המושב האחורי.

יש הרבה רגעים שאני רוצה לנצור מהלילה הזה. גם את הרגע שבו נשברתי וצעקתי את מילת הביטחון הצהובה שמאותתת שזה יותר מדי. גם את הבכי חונק לי את הגרון כשאתה מזיין אותו, ואני נאבקת לנשום דרך האף הסתום. אני רוצה לזכור איך גיחכת על הרטיבות שלי כשעמדתי עירומה, בוכייה וכואבת כנגד הרכב בזמן שמכוניות חלפו לידנו על הכביש הסמוך, לא מבחינות במה שמתרחש מרחק קצר משם. ואז אני מעורסלת בזרועותיך כשאתה מרגיע אותי ואומר לי כמה שאני טובה, כמה שאתה גאה בי, מנסה לתת למילים לחדור מבעד ליבבות.

מוזר להגשים פנטזיה שדמיינת במשך שנים. זה אף פעם לא מושלם, זה לא היה כל מה שרצינו. אתה חוזר ואומר שכן, וזה לא באמת משנה. נתתי בך אמון ואתה שמרת עליי כמו שידעתי שתשמור. אני לא יודעת עליך הכל, אבל אני יודעת שבחרתי נכון. גם אם הבוקר אני לא יכולה לשבת.

דרך אגב, יש לי יום הולדת בשבוע הבא. אשמח לפנטזיה אולטימטיבית חדשה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s