רק בשביל לקבל

אני הולכת ומצטמצמת בסגר הזה למשהו שכבר לא הכרתי מזמן.

פעם היו לי הרבה חורים, הרבה שימוש.

ידעתי להטריף במילים, בתמונות.

ידעתי להתמסר ולגרום לאחרים להתמסר אליי.

הדמיון שלי היה אינסופי, הפנטזיות שלי פרצו גבולות. הייתי סקרנית. הייתי להוטה.

היום אני מוצאת את עצמי מפנטזת על חיבוק. פשוט חיבוק. להניח ראש על מישהו, שילטף לי את השיער וינשק לי את המצח. להרגיש זרועות מסביבי, מושכות אותי קרוב ומוחצות אותי חזק. להרגיש עטופה ומוגנת, כאילו שום דבר לא משנה וכלום לא קיים חוץ ממני, ממך ומהחיבוק.

זה חייב להיגמר ובקרוב, אחרת מי יודע לאן עוד אגיע בקצב הזה.

הודעה לציבור

חולים מספר 212 ו-213, גבר ואישה ממרכז הארץ בשנות השלושים לחייהם.

21:00-21:06 תפיסת שיער ונשיקה רטובה ואגרסיבית שמזכירה למי היא שייכת

21:06-21:22 הורדת הראש לאזור החלציים, זיון גרון עמוק וליקוק מתחת לביצים

21:22-21:23 גרירה בשיער למיטה

21:23-21:40 קשירה של ארבע גפיים למיטה תוך אי שמירה על מרחק של שני מטרים

21:40-22:00 עינויי פטמות, זיון שדיים ושימוש בחזה לעינוג עצמי

22:00-22:05 כיסוי עיניים

22:05-22:35 דפיקה וגינאלית וזיון גרון לסירוגין

22:35-22:36 הסרת כיסוי עיניים, גמירה על הפרצוף

22:36-23:45 מקלחת, קפה, התכרבלות במיטה

לא ידוע אם השניים נדבקו גם בקורונה, אך הציבור מתבקש לשמור מרחק מהחולים הללו ליתר ביטחון.