כוח המשיכה

היום העולם הזה מרגיש לי כמו ביצה.

לא – כמו חול טובעני. כזה שמרתק אותך למקום. בכל פעם שאתה נאבק בו, אתה שוקע קצת יותר ויותר. אז בשלב מסוים אתה פשוט נשאר לעמוד בתוך העיסה הדביקה הזו. אתה מתחיל להרגיש רעב, עייף, צמא, בודד. אתה מתחיל לשאול את עצמך למה מלכתחילה נכנסת לתוך בור של חול טובעני. ובד בבד אתה נהנה מתחושת החמימות המנחמת שעוטפת אותך. אתה אומר לעצמך שזה לא כל כך נורא. מה יש שם בחוץ, בכלל? רוח? חופש? כן, אבל גם אדמה קשה ויבשה שצריך לדרוך עליה, ולמי יש כבר כוח לזה.

לצידך בביצה הזו עוד טובעים. חלקם כבר שקועים עד צוואר, חלקם רק טובלים את כף הרגל. כמה מהם הופכים להיות החברים הכי טובים שלך. מי מבין אותך יותר מזה ששוקע יחד איתך בבוץ, אתה חושב לעצמך. אבל החיבוק הזה הופך להיות כבד יותר ויותר, וככל שהם מתרבים אתה שוקע עמוק בלי יכולת לנשום. לידך יש כאלה שנראים נינוחים, בטוחים במקומם. איך הם עושים את זה, למען השם? איך מצליחים לשמור על ראש מעל המים?

כשהבוץ מכסה אותך אתה מבין, באיחור, שמי ששורד פה באמת צף על גופות של אחרים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s