חברה טובה

פגשתי לאחרונה חברה ותיקה שלא חשבתי שאראה שוב. למען האמת, אחרי שנים של חוסר פעילות, של נמנום רגשי עמוק והימנעות, שכחתי שהיא קיימת. אבל מסתבר שהיא חיה לצדי כל הזמן הזה. מפלצת ירוקת עין, צרת עין, רעה, מעוררת יצרים.

קנאה, איפה היית כל השנים הללו?

אני מנסה לומר לה שהתבגרתי, שהתפתחתי, שאני לא ילדה חסרת ביטחון. שאני מביטה במראה ואוהבת את עצמי, שאני מרימה לכל מי שאני מכירה, רוצה לאהוב ולהיות נאהבת, שאני לא החברה שהיא הכירה פעם.

אבל היא, כמו חברה אמיתית, יודעת לקרוא אותי ולראות אותי כפי שאני באמת.

היא מביאה איתה את החבורה הרגילה מפעם – קטנוניות, אובססיה, ספקות. כולן מחבקות אותי ומנסות לשכנע אותי שזה בסדר שהן כאן. קחי חופש מהעבודה, הן מנסות להדיח אותי. את יודעת שממילא כל מה שתעשי היום יהיה לשבת ולפתח סינריוז בראש.

אני רוצה לסגור בפניהן את הדלת, אבל המשמעות היא לחזור לקיפאון. אז אני נותנת להן להישאר בינתיים עד שאוכל לקום וללכת, עד הפעם הבאה שקנאה תיזכר בקיומי ותחזור לחיי.

איתה אני אולי חרא של בן אדם. אבל לפחות אני שוב בן אדם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s