פרנדזון

במטרופולין הסואן של אזור הידידות, אני משלימה עוד קדנציה כראש העיר.

יש לי נתינים נאמנים שמשלמים בהוראת קבע מיסים של מחמאות וחיזורים, ואני שומרת על תשתיות יציבות של תשומת לב.

אבל כשאני מחליטה לרדת לעם, אני מגלה בתים נטושים, סמטאות ריקות ורחובות ללא מוצא.

בתחנה המרכזית עומד בחור עם עיניים יפות וחיוך ביישן, לצידו מזוודה.

"לאן כולם הלכו?" אני שואלת אותו.

"לפרברים", הוא עונה לי לפני שעולה על האוטובוס. "את יודעת, יוקר המחייה".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s