משרוקית כלבים

אתמול ראיתי בחור צעיר ממתין לאוטובוס ליד דיזנגוף סנטר עם קולר אדום על הצוואר. קולר של כלב, כזה שמוכרים במקס סטוק. אני יודעת, כי יש לי אותו בשחור. הייתי עם ידיד ונילי שמכיר את נטיותיי, אז הסבתי את תשומת לבו לכך. "זה לא אומר כלום", הוא השיב בביטול, וסיפק הסבר לא הגיוני בעליל לתופעה.

רציתי לומר לבחור הזה שראיתי אותו. שאני יודעת שהוא לא רואה אותי, אבל שגם אני מסתובבת בעולם ורוצה לצעוק את האמת הפרטית שלי. במקום זה אני מסתפקת ברמזים דקיקים; משפטים כמו "אני אתן לך להוביל", "אל תעניש אותי", "תצטרך לקשור אותי כדי למנוע ממני", "אני אוהבת גלידה אבל פחות מתחברת לאנשים שאוהבים וניל", כאלה. יודעת שלאוזן בלתי מזוינת הם נשמעים תמימים לחלוטין, אבל לאוזן שזוינה היטב ובכוח הם יישמעו כצליל חד וברור מעל כל רעשי הרקע.

צליל שרק כלבים שומעים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s