קמתי הבוקר ריקה, כמו בלון שיצא ממנו כל האוויר.
אולי זה לא אתה שפינצ'רת אותי; אולי תמיד היה בי חור קטנטן שאף אחד לא ראה ולא ניסה לסתום.
אולי בפעם הבאה שתנפח אותי בפנטזיות על אהבה ותשוקה, נעצור ונקשיב בדממה לשריקה החרישית של אוויר שמתרוקן לאט לאט. תלטף אותי בעדינות כמו שאתה אוהב וכשתמצא אותו, תסתום אותו לתמיד. או לפחות תמשיך לנשוף לתוכי, עד שזה כבר לא ישנה יותר.
