את שמי האמיתי אני מחלקת לכל דורש. גם למי שלא דורש. נעים מאוד, אני. ואתה?
הרי גם ככה עוד מעט תהפכו אותי למותק, מאמי, בייב, בייבי, אפרוח קטן וחמוד, זונה קטנה שלי, נסיכה יפה שלי, שלגיה שלי, שלי.
רק כאן השם שלי, שמי האמיתי, הופך תוך רגע למילת גנאי. הוא נאמר בנזיפה, בקור, בכעס, בקוצר רוח, אזהרה לפני שאתה טורק עליי את הדלת או את הטלפון.
אין חיבה באמירת השם הזה, הוא נועד למשמע ולהזכיר שאם לא אהיה טובה וצייתנית וממושמעת – כל מה שאשמע ממך זה רק את השם שלי, רגע לפני שתגיד לי ביי.
