עובדת החודש

אני שוטפת את הפנים בסבון יקר מדי, מורחת קרם לחות ומתאפרת. לא יותר מדי; שפתון ורוד עמיד, אייליינר שחור.

אתה מרים לי את הסנטר. אני מנסה לא לחייך. המבט שלך מרוכז. אתה מעביר לי את האגודל על השפתיים.

אני לובשת גרביונים ושמלה ומעיל, נועלת מגפונים שטוחים ואוספת את השיער לקוקו מתוח.

כשאתה מנשק אותי, אני מרגישה את האצבעות שלך ננעצות לי בקרקפת, מושכות את השיער מהשורשים. אני נכנעת, מתמסרת. אתה נושך לי את השפה התחתונה.

מגיעה למשרד. אומרת שלום למנקה המתוקה שאני אף פעם לא זוכרת את שמה. מכניסה את האוכל שהבאתי לצהריים למקרר ומכינה נס עם חלב סויה.

אתה לא מפשיט אותי, עוד לא. רק מכניס את היד דרך המחשוף וחופן לי את השד, צובט לי בפטמה וסוחט ממני גניחה. עכשיו אתה מפשיט אותי.

אני עוברת על המיילים. יש מיליון, למרות שכבר בדקתי מהנייד לפני השינה. יש לי קולגות מכל העולם שהולכים לישון בקרוב. כשיקומו, תיבת המייל שלהם תהיה מלאה בתשובות מהישראלית שהתעוררה עכשיו.

"על הברכיים", אתה אומר לי. או לא אומר ורק מסמן לי עם הראש. אני יורדת על ברכיי, אתה פותח את הרוכסן ומוציא את הזין שלך. אני מרימה אליך את העיניים בזמן שמכניסה אותו לפה, ביד אחת לופתת לך את הרגל וביד השנייה חופנת ומלטפת לך את הביצים. אני משתנקת כשאתה תופס לי שוב בשיער ומתחיל לזיין לי את הגרון, מתעלם מקולות החנק שאני משמיעה.

אני יושבת מול הבוס שלי בישיבת שוטף. אני יודעת מה הוא רוצה לשמוע. הוא מרוצה ממני. עוד רגע ישחרר אותי לעשות את העבודה שהוא לא היה מסוגל לבצע גם אם חייו היו תלויים בכך. שנינו יודעים את זה, וזה מעצים ומשחרר אותי בעת ובעונה אחת.

יש לי ריר על הסנטר, אתה מנגב אותו עם האצבע שלך ומכניס לי אותה לפה. אחר כך תופס אותי ובתנועה אחת מרים אותי למיטה, עירומה ומפושקת. אתה גוהר מעליי, מחדיר לתוכי אצבע אחת ועוד אחת, בודק אם אני כבר רטובה.

טלפון מקולגה מתוסכלת במשרד. היא צריכה את עזרתי, אני עמוסה בטירוף. שונאת כשאנשים מתקשרים וקוטעים לי את חוט המחשבה. בכל זאת אני נעימה, מרגיעה אותה, פותרת את הבעיה ברגע. היא אסירת תודה.

האצבעות שלך בתוכי בלי רחמים, אני מנסה לא לצעוק כדי שהשכנים לא ישמעו. אתה הופך אותי – שוב, בתנועה אחת מהירה – והראש שלי טמון בכרית. "תרימי את התחת", אני שומעת אותך אומר בקול שקט.

מתקשרים להזכיר לי ממרפאת השיניים על התור לשיננית מחר. אני זוכרת כמובן. זוכרת שגם יש לי השבוע דיקור, פילאטיס, קוסמטיקאית, אירוע מהעבודה וטיפול אצל הפסיכולוגית, ותוהה מתי אספיק לדחוף איזה דרינק עם חברות בלו"ז הזה.

אתה נכנס לתוכי בבת אחת וזה כואב. אני צרה, אתה עבה, זו תמיד היתה הבעיה שלנו. שלי, יותר נכון. אבל כשאתה כבר בפנים זה מרגיש כל כך טוב. אתה בועל אותי מאחורה בכוח, בתנועות קצובות ומהירות. אני מנסה לגעת בעצמי אבל אתה מחזיק לי את היד, מכופף לי אותה מאחורי הגב.

יושבת לארוחת צהריים עם החברים מהעבודה. הבאתי אוכל מהבית, אבל מה שהם הזמינו נראה יותר טוב. מדברים על הפרק שהיה אתמול ב"כוכב הבא לאירוויזיון". אין לי מושג אז שותקת ומציצה מדי פעם בנייד.

אני כבר לא יכולה להחניק את הצעקות. אתה מושך לי את היד לאחור, מאלץ אותי להתקרב אליך בזמן שאתה ממשיך לחדור בכוח. "את אוהבת את זה, זונה קטנה שלי?" אתה לוחש לי באוזן. אני לא מצליחה לדבר. אתה מטיח אותי במיטה, יוצא מתוכי והופך אותי.

עוד ישיבה מיותרת שקוטעת לי את רצף העבודה. אנשים מנסים להתבטא בקול רם, פולטים בדיחות לא קשורות ומאריכים את הזמן ואני מאבדת סבלנות. חייבת עוד קפה. אולי גם משהו מתוק.

עכשיו אתה מעליי, מפשק לי את הרגליים ומניח אותן על הכתפיים שלך. זו תנוחה שלא נוחה לי, התנוחה שבה אתה נכנס אליי הכי עמוק והכי כואב, מכה בי מבפנים ואתה יודע את זה. אני מתחננת בפניך אבל אתה לא מקשיב. שום דבר כאן לא יהיה בשליטתי.

מנסה לסגור כמה שיותר מטלות לפני שיוצאת הביתה. מציצה במראה העגולה שעל שולחן העבודה שלי: האודם החזיק מעמד אבל האייליינר כבר מרוח.

אתה יוצא, עולה מעליי ותופס לי בלסת. אני פותחת את הפה. הפרצוף שלי הוא ערבוביה של דמעות, זיעה, רוק ועוד מעט תוסיף גם זרע ליצירת האמנות הזו. אני עוצמת את העיניים, אתה סוטר לי ואני פוקחת אותן שוב, מביטה אליך במבט של השלמה וכניעה.

בדרך הביתה עוד שיחה מלקוח. הכל דחוף, חיים או מוות. מכבה את השריפה הזו עד מחר. היום הזה נגמר, אני מחליטה להחליט.

אתה מנגב לי את הפנים, מלטף לי את השיער ומנשק אותי נשיקה ארוכה, עמוקה, בלי לנשוך. אני מרגישה את היד שלך נשלחת אל בין הרגליים שלי, מעסה אותי בתנועות קצובות והחלטיות עד שאני קורסת עליך, ראשי קבור בכתף שלך ואני מתנשפת. אנחנו נשארים ככה, מחובקים.

אני נכנסת למיטה, בלי איפור, שיער פזור. ראש על הכרית, בודקת עוד כמה מיילים לפני שעוצמת עיניים. כמה אני טובה במה שאני עושה. כמה מעריכים אותי שם. אני אהובה. אני חשובה. כלפי חוץ אני העובדת המושלמת.

אם הם רק היו יודעים מה עובר לי בראש כל היום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s