דובי

המשאית עוצרת לפני הבית שלי. יש הפוגה בגשם, מזל. הוא יורד ממנה, חליפה של אדידס ואטיטיוד של הוגו בוס.

"אתם רוצים להוציא את הישן?" אני מציעה, אבל הוא צוחק בביטול.

"אל תדאגי, תסמכי עלינו. תני לגברים לעשות את העבודה". אני לוקחת צעד אחורה ולא מתווכחת.

עכשיו הוא מבחין בי, סוקר אותי עם חיוך שהתחיל מזלזל והפך למשהו אחר. "איזה יום זה, אה?", הוא מחווה בידו לשמיים. "זה יום לצאת מהבית? זה יום להישאר ולכרבל את האישה, את הדובי, לראות סדרה טובה". הוא צודק, אבל אין לי דובי. גבר בלי שיניים קדמיות שעובר לידינו עוצר ומביט בי. "צריכה עזרה?" הוא מציע בחיוך. כולם כל כך נחמדים הבוקר.

יש לי מזרן חדש. חוץ מזה, הכל נשאר אותו הדבר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s