אדומה

אמה הזהירה אותה שלא תדבר עם זרים בדרך. "יש זאבים ביער", היא אמרה לה כשהפקידה בידיה סל ושלחה אותה לבית סבתא. את הזאבים היא ידעה לזהות כבר מילדות: היו להם אוזניים גדולות, עיניים ענקיות ופה מלא שיניים חדות. שום תחפושת לא הצליחה לבלבל אותה; היא היתה צעירה, אבל ידעה להסתדר בעצמה אחרי שנים לבדה בשביל המוכר.

או כך לפחות חשבה.

רק כאשר הוא עמד מעליה, יד אחת מושכת אותה מתוך בטנו המרוטשת של הזאב ויד שניה אוחזת עדיין בסכין, חלחלה בה ההבנה שלא היתה לו דרך לדעת כי הזאב אורב לה בבית סבתה. אולי הוא עקב אחריה לשם, אולי חיכה שתהיה חסרת אונים ותזדקק לו, אולי ידע שאף אחד לא ישמע אותה זועקת מתוך בטנו של הזאב. כך או כך, הוא עמד שם, הסכין בידו, מצפה להכרת תודה.

אמה הזהירה אותה מפני הזאב. אבל היא מעולם לא הזהירה אותה מפני הצייד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s